יש שני סוגי ספורטאים:
ספורטאי שאוהב להתאמן בעצימות מאוד גבוהה אבל אימון קצר וענייני. המאמצים בו יהיה גבוהים. כאלו שסוחטים את הגוף לקצה
ספורטאי שאוהב נפח אימון גבוה. בדרך כלל אימונים מהסוג הזה לא יכילו סטים קיצוניים אלא מאמצים יותר מתונים. אבל יהיו המון חזרות, המון סטים. בנאדם כזה יכול להיות בעל אופי של מי שאוהב אימונים ארוכים ואפילו מספר אימונים באותו יום.
אם אתם אחד מהשניים, זה אחלה.
אבל אם אתם שניהם והאימונים שלכם בעצם משלבים גם עצימות קיצונית וגם נפח אימון גבוה מרובה בסטים ארוכים, זו בעיה.
אימונים כאלו שמשלבים את שתי הפרמטרים מגבירים הפרשת קורטיזול.
כשהקורטיזול גבוה מאוד,
קורים הדברים הבאים:
הגברה בגוף של מיוסטטין (חומר שמעכב פיתוח שריר).
החלשה של המערכת החיסונית (שאחראית בין היתר גם על תיקון שריר לאחר אימון).
הפחתה בהעברת רכיבים תזונתיים לשיקום השרירים.
הגברת פירוק חלבונים בגוף על פני בנייה.
דבר נוסף שיכול להשפיע על רמות הקורטיזול הוא RPE
Rate of Perceived Effort -
דירוג המאמץ הנתפס.
אם למשל אתם צריכים לעשות תרגיל מסוים במשקל מסוים, וזה נתפס בעיניכם כקשה בטירוף, אז רמת המאמץ הנתפס גבוהה, וזה מגביר את הפרשת הקורטיזול (הסטרס).
ולכן תזכרו,
אם חשובה לכם מסת השריר וכמובן הבריאות,
בנו את תכנית האימון שלכם לפי האפשרות הראשונה או השניה שמתאימה לאופי ולמוטיבציה שלכם.
אך תיזהרו מלשלב את שניהם כדי להמנע מרמות עודפות של קורטיזול.
